אמרי נא לי עדה - שירה ופיוטים בקהילת יהודי קוצ'ין
מורשת הפיוט של יהודי קוצ'ין מורכבת מפיוטים מקוריים שנוצרו בידי הקהילה הקוצ'ינית ומפיוטים משירת משוררי ספרד ופייטניה כרבי ישראל נג'ארה, רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול ורבי משה אבן עזרא. פיוטים אלו הגיעו אל הקהילה עם קהילות הסוחרים היהודים שהגיעו לעיר הנמל קראנגנור, הצפונית לקוצ'ין, במאה העשירית לספירה.
במחצית השנייה של המאה ה-16, בשל הכיבוש הפורטוגזי ובשל חסימת הנמל, עזבו היהודים את קראנגנור והתיישבו בכפרים מאלה, פארור וצ'אנמאנגאלם ובערים קוצ'ין וארנקולם. במרוצת השנים הפכה קוצ'ין למרכז היישוב היהודי באזור ואף חוברו בה פיוטים.
כיבוש קוצ'ין בידי ההולנדים בשנת 1663 הפך את נמל קוצ'ין לציר סחר מרכזי בתבלינים, דבר שהביא להגירה של סוחרים ותלמידי חכמים יהודים נוספים שהצטרפו לקהילה ואף הוסיפו לפיוטיה.
נפילתה של עדן בידי הבריטים ב-1839 והפיכתו של נמל עדן לנמל סחר מרכזי, הובילו להפחתה במעמדו של נמל קוצ'ין ולפגיעה במעמד הסוחרים ובמעמדם של יהודי קוצי'ן בכלל. הקשרים הענפים שהתקיימו בין יהודי עדן ליהודי קוצ'ין פחתו באופן משמעותי והקשר עם העולם היהודי התבסס על שד"רים שהגיעו מארץ ישראל. השד"רים, שלוחי דרבנן, פקדו את קוצ'ין לעיתים מזומנות, החל מהמאה ה-18 ואילך. הם באו מקריות הקודש בארץ ישראל, חברון, ירושלים, צפת וטבריה ומקהילות הגולה ובהן בצרה בעירק, תימן, פולין ועוד.
משימתם הייתה איסוף תרומות לקהילותיהם להחזקת הישיבות, לתשלומי מיסים. הם העמיקו את הקשר בין קהילות ישראל ברחבי התפוצות ואת הכיסופים לגאולה ולארץ ישראל. בהיותם תלמידי חכמים, פעלו השד"רים גם כמחנכים ומדריכים בתורה ובמצוות בקהילות שאליהן הגיעו ואף הקימו מוסדות לימוד וחינוך. השד"רים אף הביאו לקוצ'ין לחנים, פיוטים ונוסחי תפילה מקהילותיהם.
ארשת שפתינו – פיוט מקורי ופיוטי ספרד
הריכוז הגדול ביותר של שירת בני קוצ'ין נמצא בספר קולס, המוכר גם כ"ארשת שפתינו". רוב הפיוטים בו הם בשפה העברית, מקצתם בארמית ואחד בלדינו. הפיוטים בספר חוברו בחלקם בידי משוררים מקומיים ובהם הרב המקובל נחמיה בן אברהם מוטא ואליה עדני ומצויים בו גם פיוטים מאת משוררי ספרד. רבים מהמשוררים המקומיים נותרו אלמונים וזהותם לא ידועה. חלקם השאירו את חותמם באקרוסטיכון של אותיות שמם הפרטי בראשי הבתים שכתבו, דוגמת הפייטן אהרון עדני שהטביע את אותיות שמו בפיוט "אל שוכן שמים ואל גדול ונורא".
לפיוטים שכתבו הפייטנים המקומיים חוברו לחנים מקוריים שהמוכר בהם הוא לחן שינגלי, שם שהפך לשם כולל למנהגי היהודים בחוף מלבר ואילו הפיוטים שהגיעו מתפוצות אחרות אומצו עם לחניהם. מכיוון ששפת היהודים בקראנגנור נהגתה בדרך התימנים, (קמץ נהגה כחולם ושווא נע כפתח) נהגו כך גם בפיוטים ותפילות. עם בואם של מגורשי ספרד לקוצ'ין במאה ה-15, הפך המבטא הספרדי לדומיננטי ותפס את מקומה של ההגייה התימנית. אולם, את הפיוטים שחוברו בקרנאגור וכן את תפילת ההלל, שרים יהודי קוצ'ין עד היום בהגייה תימנית.
המשכו של הפיוט המוכר "יום יום אודה" הוא שיר ייחודי לקהילה הקרוי "יחי מלך", שיר הודיה למלך הודו המעיד על היחס האוהד שזכו לו היהודים מהשלטון המקומי באפשרו להם חופש פולחן.
"שיר התקווה" המופיע גם הוא בספר הקולס ולא מצוי בקהילות אחרות, עוסק בכמיהה לציון, בחורבן בית מקדשנו ובתחינה לרחמי האל.
מבין פיוטיהם של גדולי משוררי ספרד, נכנסו פיוטים רבים לתפילות יהודי קוצ'ין ובהם הפיוט "שבעת שחקים", לרבי שלמה אבן גבירול והפיוט "מרום וקדוש" שחיבר רבי משה אבן עזרא ונאמר בפתיחה לסליחות בשחרית של יום כיפור. הפיוט "שובי נפשי למנוחיכי" של רבי יהודה הלוי נאמר בקהילה אחרי תפילת נשמת בשבת תשובה וחיבורו "נשמת ידידים" לחג הסוכות מושר בחלק מקהילות קוצ'ין בתפילת נשמת.
הפיוטים המרכזיים בתפילות ובשמחות הקהילה כיום הם: יום יום אודה, יונתי זיו יפעתך, אמרי נא לי עדה, קומו ברינה, שומר ישראל, שיר לאיילת אהבים, מי ומי בלתך היוצר, מלך נעלה, יום יום ידרושון, ידידי את, וכן שירי שבת, שירת הבקשות ועוד.
שירת נשים
והגדת לבתך