15.8.25 השבוע שהיה
"…זוהי זכות גדולה לכולנו..״
בתקופה זו, שמאופיינת תיירותית, בעיקר בביקורים של משפחות מהארץ ומחו״ל, אני מתרגש כל פעם מחדש מ"משפחות בר-המצווה״, שכמה שבועות או ימים, לפני העליה לתורה של הילד/הנכד, חשוב להם להביא את חתן בר-המצווה הצעיר, לנבטים:
-לשמוע את סיפור העליה והאחיזה בקרקע, בכל מחיר ומאמץ, עד להפרחת היישוב וסביבתו, ושיגשוג קהילתו!
-ללמוד על מורשת יהדות קוצ'ין המפוארת, ועל העדה הקוצ׳ינית שאף ששהתה בגלות, במשך מאות ואלפי שנים, הקפידה והצליחה לשמור על האמונה, התרבות, המסורת והמורשת היהודית, מתוך אמונה וידיעה ברורה, שיום אחד הם יעלו ויקימו בית יהודי בארץ ישראל!
-לראות את המשפחות נכנסות לבית הכנסת ביישוב שלנו, נפעמות מהגודל ומהפאר, וחשות יראת כבוד כלפי מסורת יהודית שנשתמרה ועברה מדור לדור,
זוהי זכות גדולה לכולנו..
והפעם..
"טקס החתונה ביהדות קוצ'ין"
(קצת ארוך, אך שווה קריאה 🙂)
בקוצ'ין נמשכו טקסי החתונה כשלושה שבועות!!!
בזמן הזה אירחו הורי החתן והכלה את קרוביהם ודאגו להם לכל.
החתונה המסורתית כללה 3 טקסים נפרדים:
-"הסכמה על התנאים".
-טקס "הרי את".
-טקס "הקידושין".
טקס "ההסכמה על התנאים"
המפגש וההידברות על התנאים, נערכו כבר זמן רב לפני החתונה, בנוכחות עשרה מנכבדי העדה. במפגש זה נקבע תאריך לחתונה וההזמנות יצאו לדרך.
*בשבת הפותחת את רצף טקסי החתונה, נאספו הנשים בבית הכלה, שרו לכבודה וליוו אותה לבית דודה ושם היא נשארה עד ליום הקידושין עצמו.
טקס" הרי את" (או טקס "הקניין")
ביום ראשון נהגו לעשות את טקס "הרי את" (הקניין), שבו החתן הגיע לבית הכלה עם מטבע מכסף ומטבע מזהב (בקבלה הזהב משול לדין והכסף לרכות וחסד) ובהשגחתם של זקני העדה הכין צורף בו במקום טבעת כסף ותליון זהב.
בקניין מטבעות אלה ניתן התוקף הרשמי לברית שנכרתה בין השניים.
*ביום שני, מלוותיה של הכלה לקחו אותה לטבילת טהרה במקווה.
*ביום שלישי, הוא יום הקידושין, קרובת משפחה של החתן מסרה לכלה תליון זהב (טאלי מאלה) התלוי על 7 חוטי זהב.
הדרך לבית הכנסת לוותה בשירים וניגונים וקישוטי פרחים וענפי קוקוס צעירים ניתלו בכל עבר.
טקס הקידושין
*שלא כמו בעדות אחרות, את ברכת האירוסין והקידושין מברך החתן בעצמו, כשהקהל משתתף ועונה.
כל זמן זה, הכלה היתה עם פנים מכוסות בהינומה ויושבת בכיסא לצד ההיכל, נסתרת מאחורי כילה שהשתלשלה מהתקרה.
החתן קידש את כלתו בטבעת שהכין הצורף ממטבע הכסף, כאשר הטבעת היתה מושחלת על חוט בתוך כוס יין ואז עונד אותה לכלה.
שבע הברכות נאמרות עתה, כשבני-הזוג עטופים בטלית ואוחזים בכוס היין.
לאחר קריאת הכתובה הכלה מגלה את פניה והם יוצאים בתהלוכה שמחה וצבעונית לבית אחד הצדדים אליו הוחלט מראש ושם ממתינה להם ה"מנארה" – מיטת אפריון מהודרת. על מיטה זו יושבים בני הזוג במשך שבעת ימי הברכות שלאחר הקידושין וכאן הם מקבלים את פני הקרואים והמברכים.
*מעניין לדעת שבזמן השהיה ב"מנארה" בכל סוף יום, הגיעו קרובי משפחתה של הכלה ולקחו אותה חזרה לביתה או לבית דודה, וההתייחדות היתה רק בסיום שבוע הברכות.
עם כל זאת הקפידו גם על שבת כלה, שבת חתן ושבת שושבינים, שהחתן ומשפחתו, בסיום תקופת החתונה, חגג לשוששבינים שטרחו ועזרו לכל אורך חתונתו😇
