על הקהילה

קהילת יהודי קוצ’ין שמנתה עם העלייה לישראל בשנות החמישים כ- 2800 נפש, היא מבין הקהילות היהודיות הקטנות בעולם. מקורה בחוף מלבאר שבדרום מערב הודו, מדינת קרלה של היום. הקהילה נקראת על שם ממלכת קוצי’ן שבה שכנו רוב בניה.

על פי המסורת, הגיעו היהודים לאזור קוצ’ין בתקופת שלמה המלך, לפני כ-3000 שנה. הם הגיעו כסוחרים והשתקעו במקום. ההתיישבות הראשונה הייתה בעיר הנמל קראנגנור המכונה בפי היהודים שינגלי. שם זכו למעמד של אוטונומיה.

העדות הכתובה החשובה ביותר לתולדות יהודי קוצ’ין הם לוחות נחושת שנתן המלך ההודי למנהיג היהודים יוסף רבן. הלוחות מתוארכים לשנת 1000 לספירה ומעידים על יחסו של השלטון ההודי ליהודים ועל הזכויות הכלכליות והחברתיות שזכו להן והעלו את מעמד היהודים לדרגת נתינים רבי מעלה. 

ברבות השנים, בעיקר עקב חסימת נמל קרנגאנור בסחף, עזבו היהודים את העיר והתיישבו בערים קוצ’ין וארנקולם ובכמה כפרים ובהם מאלה, פארור וצ’אנמאנגאלם. חברי הקהילה התפרנסו בעיקר ממסחר בתבלינים ומאוחר יותר ממסחר זעיר. מעטים עסקו בחקלאות והיו בהם גם בעלי קרקעות.

החל מהמאה ה-16 הצטרפו אל יהודי קוצ’ין קהילות יהודיות נוספות ובהן יהודים סוחרים מגולי ספרד ופורטוגל ואחרים מארצות כמו סוריה, תימן ועירק. יהודים אלה כונו “פארדסים”, “זרים” בלשון המקום. הם אימצו לעצמם את מנהגי היהודים המקומיים אך עם זאת בנו לעצמם בית כנסת נפרד.

יהודי קוצ’ין היו דתיים אדוקים וחייהם נסובו סביב בתי הכנסת שנבנו כמבנים מפוארים המעוטרים בגילופי עץ ססגוניים. אף תשמישי הקדושה זכו לעיטורים רבים ונוצרו מכסף ומזהב.

קהילת יהודי קוצ’ין שמרה על קשר רציף עם קהילות יהודיות אחרות בעולם ובזכותו נשארה מעודכנת בהלכות ובסוגיות הקשורות לדת. נוסח התפילה הנהוג בקהילה הוא כמנהג ספרד בנוסח ליוורנו, ביחד עם פיוטים מקומיים מקוריים בנוסח שינגלי. לצד הפיוטים והתפילות שנכתבו בשפת הקודש חוברו בקוצ’ין שירים יהודיים בשפה המקומית, שפת המאליאלאם. שירים אלה השתמרו והועברו מדור לדור מפי נשות הקהילה.

למרות היחס האוהד והסובלני מצד החברה ההודית ומצד השלטון המקומי, בחרו מרבית יהודי קוצ’ין לעזוב את בתיהם ולמכור את כל רכושם כדי לממן את עלייתם לארץ ישראל ולממש את כמיהתם לציון.

תמונות משפחתיות - קהילת יהודי קוצ'ין

חברי מושב נבטים